מלחמת השם על ביצה י׳

1 ועוד ההוא גברא דאמר להו הבו ליה ארבע מאה זוזי לפלני ולנסוב ברתאי וכו' ודעתי נוטה לזה הפי': אמר הכותב א"כ מה בא רב פפא ללמדנו אם תאמר הלכה כסתם אותה משנה קמשמע לן לימא דתנן כל תנאי שמעשה בתחלתו אין תנאי ודקאמרינן בגמרא אבל אמר לינסוב והבו ליה אי נסיב שקיל אי אמר הכי וכפל תנאו פשיטא צריכא למימר ועוד מה ענין המעשה הזה בשמועה זו ובמסקנא זו אלא ודאי כדברי רבינו הגדול ז"ל ודומה הוא לזו שאמר רבי יוחנן נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח דהתם נמי טעמא דמילתא משום דכיון דלא אמר על מנת שאצא בה ושאגלח לא הוי תנאה ולא תלה נדרו בכך שאלו אמר על מנת ודאי יוצא ומגלח כאותה ששנינו שאגלח בבית חוניו יצא והכי מוכח בהדיא בגמרא התם בפרק בתרא דמנחות וכאן נמי לא תלה מתנתו בנשואי בתו שאלו תלה אותם בהם תנאו קיים לפי שמעולם לא אמרו תנאי כפול בשכיב מרע שכל דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו בין במעשה בין בתנאי שלא יהא צריך לדקדוקי התנאין ותטרף דעתו עליו כנ"ל וזה הטעם נכון וברור ודבר פשוט הוא אלא שאין אנחנו צריכין לו כאן ברם נראין דברי רבינו רבי אברהם ברבי דוד ז"ל שהשיב כך אמר אברהם מי שאמר זה לא שקל במאזני משפט והנה רצה לומר שאם אמר זה האיש תנו לפלוני מאתים זוז אם ישא את בתי כיון שהמעשה קודם לתנאי יטול המאתים ולא ישא את הבת על כן יצא משפט מעוקל חס ושלום לא תהא כזאת בישראל עתה אגלה את הסוד הנעלם מבני אדם שהראשונים לא פירשוהו כי כל מה שאמרו חכמים בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי ומעשה בדבר אחד כדאיתא במי שאחזו ומעשה דאפשר לקיומיה על ידי שליח כדאיתא בכתובות בענין חליצה מוטעת כל אלו לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד כעין נתינת גט וחליצת יבם שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אא"כ נעשה כראוי ובחוזק כעין תנאי בני גד שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נחלתם מיד וע"כ הוצרך משה לכפול התנאים שאם לא יקיימו אותם יטלו אותה הנחלה מידם וכן דקדק בתנאי קודם למעשה שהוא חוזק התנאי ובהן קודם ללאו דהואיל והמעשה נעשה מיד אם קדם ללאו אין בו כח לעקור המעשה וכן בתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר שכיון שהמעשה נעשה איך יתנה עליו מגופו לסותרו כגון על מנת שתחזירי לי את הנייר אע"ג דבמסקנא מההיא מטעמא אחרינא אסיקנא לה מכל מקום ילפינן מינה למילי אחריני היכא דליכא על מנת אלא אם מעתה כל התנאים שבעולם שהם באים לעקור המעשה כגון נתינת גט לידה או קדושין וחליצת היבם שנעשה מיד וכן בנתינת ממון שנתן מיד אם אמר אדם לחבירו הילך מנה זה ויהיה לך אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני אם לא כפל תנאו או לא דקדק בעניני התנאים אינו תנאי מכל מקום אין ספק בדבר שלא נעשה בו שום מעשה כגון זה שאמר תנו לפלוני מאתים זוז אם יקח בתי לית דין ולית דיין שאם לא יקח לא יטול והוא האמת ומעשה דההוא גברא דבמסכת יום טוב אם אמר באם אין בו ספק שלא יטול אם לא יקח הבת אבל הטעם כמו שאמר הרב ז"ל ואין לזוז ממנו עד כאן דברי הרב ז"ל ויש לי תחלה לשאול דהא גבי נדרים בחולין ולא אוכל לך לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכן בשבועות העדות ואע"ג דליכא מעשה ויש לומר דהתם נמי לא אלים ליה לרבי מאיר מכלל לאו להיות נודר בו דמעשה מכללא לית ליה הא לעשותו בתנאי לבטל דבר שלא נגמר בו מעשה לכולי עלמא הוי תנאי וסומכין היינו דבריו ממה ששנינו כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש אינו גט אלמא תנאו קיים אע"פ שיש בו מעשה בתחלתו אלא שמצינו לרב אחא משבחא דבהדי שליח לא בעי' תנאי כפול וה"ה לכל הני דיני דתנאין דאדעתא דמאי דקאמר ליה משוי ליה שליח דוקא אבל מצאתי עוד בירושלמי ראיה לדבריו בפרק האומר בקדושין דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים וירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכו' רבי חגי בעא קומי רבי יוסי והן אם לא כלאחר הוא אמר ליה שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם ופירושו ברור שבני ארץ ישראל סבורין באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים שאינו צריך לכפול תנאו לפי שלא חלו הקדושין עכשיו וכאלו לא נעשו בו שום מעשה והקשו וזה האם של תנאי בני גד ובני ראובן דכתיב אם יעברו לאו כלאחר הוא ואע"פ כן הוצרך הכתוב לכפול תנאו ותירץ שאני התם שהיתה הארץ לפניהם והם מחזיקין בה מעכשיו לפיכך כפל משה רבינו התנאים שאם לא יקיימו אותן יטלו אותה הנחלה מידם וכן בקדושין כיון שהגיע קדושין לידה אין במשמע האם לבטל הקדושין עד שיכפול אלא התנאי בטל והקדושין חלין מעכשיו אבל במפרש לאחר אינו צריך כפל מעתה נסמכו דברי הרב ז"ל שכל שלא הוחזקה מתנה בידו הרי האם שלו כלאחר ואינו צריך לתנאי כפול אפילו לרבי מאיר והוא הדין לשאר חומרי תנאי בני גד ובני ראובן והנה אמת הנה נכון. ומה שכתב בעל המאור ז"ל שיש הרבה מן החכמים שאמרו דלא בעי' תנאי כפול ותנאי קודם למעשה בממון ולא נראה לו כן אבל דעת רבינו הגדול ז"ל הוא שהעידו תלמידיו עליו ומצוי בתשובת שלו וצריך לפנים שעיקר הכתוב בממון ובפרק שבועת העדות אמרו בהפך דכי בעי' תנאי כפול בממונא אבל באיסורא לא וסוטה ועדים וכן גיטין וקדושין איסורא דאית ביה ממונא הוא אבל יש לומר כמו שכתב הרב רבי שמואל רומרוגי ז"ל בפרק יש נוחלין שלו דכי בעי' תנאי כפול בגיטין וקדושין לרווחא דמילתא מדאתקין שמואל לחומרא בגטא דשכיב מרע ואם מתי ואם לא מתי הא בדיני ממונות לא קי"ל כר"מ דיחידאה הוא ומיהו לענין תנאי קודם למעשה שנאוה לדר"מ סתם וכ' בה ר"ח אע"ג דלא אשכחן לה אליבא דר"מ הלכתא כוותיה דתני גבי הלכתא פסיקתא דהך מתני' סתמא היא וכולהו הלכתא נינהו דתנאי כפול פלוגתא דר"מ ורחב"ג דאמר צריך הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמע וכו' הא אילו לא היה הדבר צריך לאמרו למדין מאותו התנאי כדין התנאים הלכך למעשה קודם לתנאי גמרינן מינה וכן נמי לתנאי שאפשר לעשותו ע"י השליח גמרינן מינה דקי"ל אין תנאי בחליצה ור"י סבר לה הכי בפ' מצות חליצה ובפ' המדיר אבל לתנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר לא קי"ל כוותיה אלא דלענין גטין וקדושין חיישינן לחומרא מדחש לה שמואל בגיטא דשכיב מרע בלכתחילה וליכא למימר מאי שנא דילפי' הכי מתנאי בני גד ולא ילפינן הכי מיניה דאמרינן ביבמות אמר רבינא יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קא מיפלגי אלמא אין כל הדברים שוין ונלמוד כולן מענין תנאן של בני גד ובני ראובן וסוגיין בכולי תלמודא ר"מ בתנאי כפול יחידאה הוא ולא קיימא לן כוותיה והוא הדין להנך והא רחב"ג ורשב"ג בגיטין פליגי בתנאי כפול כל חד וחד כטעמי' ולא אמרי' לא גמרינן שום מידי מתנאי ולית הילכתא כוותיה ה"ה להנך דלא מסתיימי במתני' ואפשר לומר כן אף בתנאי קודם למעשה ולדחות אותה סתם של אבא חלפתא איש כפר חנניא וכן ראיתי נוסחא בהלכות וצריך תלמוד:

2 ועוד והא דפסק הרב אלפסי ז"ל כרבי יוסי הגלילי וכו' ובהדיא תנינן מחתכין את הנבלה לפני הכלבים אפילו בשבת וכל שכן ביו"ט: אמר הכותב והיא הנותנת מדקאמרינן ואפילו בשבת שרי שמע מינה לאו משום דלית לן דרבי יוסי הגלילי הוא דהא בשבת לא התירה תורה אוכל נפש ואעפ"כ מחתכין את הנבלה לפני הכלבים ואצ"ל ביו"ט ואפילו לריה"ג ועוד דהא תנן מסלקין מעל השולחן עצמות וקליפין כדברי ב"ה כדתני ר"נ ואשכחן להו לב"ה דסברי לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים כדתניא לעיל אמרו להם ב"ה והלא כבר נאמר עצרת לה' אלהיך א"כ מה ת"ל לכם לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים ושמעי' מינה אפילו לר' יוסי הגלילי מטלטלין עצמות וקליפין בשבת ואצ"ל פקיעי עמיר ושעורין ומפספסין את הכיפים ולא חלק ריה"ג אטלטול אלא המלאכה שהטלטול אינו אסור אלא במוקצה וכל שעומד לאוכל נפש אדם ובהמה לאו מוקצה הוא תדע דהא לקמן בפרק אין צדין הוינן אמתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה לימא תנן סתמא דלא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועים לפני הבהמה ולא מפרקינן אפילו תימא כר"ש ולית לן מוקצה דהא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר לכם ולא לכלבים ואילו היה פליג ר' יוסי הגלילי על כל טלטול אוכלי בהמה ביו"ט ושבת לא הוה משתמיט פלוגתיה מכולא מסכת דשבת דתני היתירא בכמה דוכתי וכאן נמי שנו וחכמים אומרים אינו נוטל אלא מן האבוס של בהמה ומעולם לא עלה על דעת חכם שתהא בהמה מתענה בשבת ויו"ט או שיהא נותן לפניה מזונות מערב ו"ט ותהא אוכלת כל הלילה וכל היום ואדרבה מדלא א"ל רב יוסף וליטעמיך שעורין ופקיעי עמיר ולוף וחרדל וחבילי קש ועצים וזרדין ועצמות ובשר תפוח וחצב היכי מטלטלינן אלמא דלית הלכתא כר' יוסי הגלילי משום הכי מטלטלין נמי סופלי ש"מ דלא פליג ר' יוסי הגלילי אהני כולהו ולא חזו ליה לאביי דעבדי עובדא דלא כוותיה בכל הני אלא דסופלי בעי מאי תקנתייהו לר' יוסי הגלילי וכי ישארו לפניו על השלחן ונמאס וכוותיה קי"ל דהא סמכי עלה אביי ורב יוסף דלא למעבד עובדא אלא כוותיה ור' יהודה בן בבא זכייה לר"ש התימני ושתיק ליה משום לכם ולא לכלבים וכדאמרינן לכם ולא לכלבים תנאי היא ולא אמרינן והני תנאי כי הני תנאי וסוגיין בעלמא איתמר הכי בכל מקום הא כתיב לכם לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים והכי פירושה דשמעתין דהני סופלי דבעי אביי מיניה דרב יוסף מן הנולדים ביו"ט קא בעא מיניה כגון תמרים שאכלן והכי בעא מיניה בשלמא לר"ע דאמר נפש בהמה במשמע כיון שהתמרים מוכנים למאכל אדם מערב יו"ט מוכן לאדם מוכן לכלבים שהרי מוכנין הן לצורך אוכל נפש וצורך נפש בהמה צורך אוכל נפש הוא והרי הן כאילו הכינן אף לכלבים שהרי דבר זה הוכן סתם לאוכל נפש והראוי בו לאדם לאדם והראוי ממנו לבהמה אף לבהמה אלא לר' יוסי הגלילי דאמר אין במשמע נפש בהמה הראוי בו לאדם מוכן ושאינו ראוי אלא לכלבים אינו בכלל הכנה שזה מוכן לאוכל נפש וזה אינו אוכל נפש והיכי מטלטלינן להו ומפרקינן הואיל וחזו להסקה שכיון שהוכנו לצורך אדם מוכנין הם אף להסקה שאף היא צורך אוכל נפש ולא ס"ל לרב יוסף למיסר בהסקה משום דמעיקרא מכסו והשתא מגלו אלא ס"ל כיון דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין שרי ובפרק במה מדליקין נמי לא איפשיטא בגמרא רב אי קבלה אי לא קבלה ואע"ג דפשיטא לן דרב סבר במוקצה כר' יהודה ומיהו אנן מכיון דקי"ל ביו"ט כר' יהודה דאמר מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהן שמעינן מינה דליתי לדרב יוסף ולא מטלטלינן להו ולא שדינא להו לחיותא ביומא טבא כדאיתא התם בפרק במה מדליקין ובשבת ודאי מטלטלינן להו לאותן העומדין למאכל בהמה בלא רפתא דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה ונולד דלא קיימא למאכל בהמה לא מטלטלינן ליה אלא אגב ריפתא א"נ אגב לקנא דמיא כדמטלטלי להו רבנן בשלהי פרק נוטל ולפיכך לא כתבה רבינו הגדול ז"ל להא דרב יוסף ואע"ג דפסק כר' יוסי הגלילי: והוי יודע שאין דברי אביי קושיא ממה שנהגו כבר אלא שאלה היאך נטיל הסופלין לבהמות לר' יוסי הגלילי כדקאמר נמי תינח יו"ט שבת מאי איכא למימר ואמר לו מטלטלינן להו אגב ריפתא ואי מעשים בכל יום קמייתי ליה דמטלטלי להו בלא ריפתא מאי קא מהדר ליה דעבדינן הכי אלא כולה הלכה למעשה קא בעי מיניה מכאן ולהבא ולית הלכתא כרב יוסף אלא כדקא ס"ד דאביי דלר' יוסי הגלילי אסור וקי"ל כוותיה וראיה לזה הפירוש זו שאמרו מטלטלינן להו אגב ריפתא וכדשמואל וזה ודאי לנאכלין בו ביום שמניחין אותן על הפת כמו שמניחין עצמות וקליפין על השולחן וכדאיתא בפרק נוטל שאילו בנאכלין מאתמול מי התירן לינתן על הפת עצמו ודאמרינן בפ"ק הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים לאו למימרא דשחטינן להו דהא כר' יוסי הגלילי סבירא לן אלא מוכנת היא ביו"ט לזורקה לפני כלבים והם אוכלין אותה חיה ומוכן לכלבים אע"פ שאינו ראוי לאדם עכשיו הוי כמוכן לאדם לכשתבא שעה הראויה לו שיש בכלל הכנה דכלבים הכנה לאדם ואין לך מוקצה לאדם אלא בדבר שאין דעתו עליו כלל הא אילו היתה לאדם שעת הכושר כל שעה דבר פשוט הוא שלא ראוי לבהמה מותר לאדם ומשניות שלימות ואם היא מאכל בהמה מנענע בידו דתנן לקמן נוטל אדם קיסם מלפני הבהמה וכן מה שאמרו בנבלה שנתנבלה בשבת מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים לומר שזו מערב שבת מוכנת לאדם היתה ואילו היתה בכלל אותה הכנה הכנה לכלבים נמצאת מוכנת לכלבים בשבת לזורקה להם אע"פ שאסרה השבת לאדם שאילו היתה מותרת לאדם ודאי אוכלי אדם מאכילין אותן לבהמה ואני סובר עוד בפירוש אותה שיטה שכל דבר שעומד לכלבים מוכן הוא לכלבים אע"פ שנאסר לשחוט להם שהמוכן שקפץ עליו איסור שבת ועל כרחן של מכין אסרו עליו לא יצא מכלל הכן אלא לאיסור מלאכתו כדאמרינן נמי התם השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים וכו' דאלמא נבלה שנתנבלה בשבת כיון שהיא מוכנת לאדם מאתמול כשתמצא לומר יש בכלל הכנת אדם הכנה לכלבים מהניא הכנתו לחתכה לכלבים בשבת אע"פ שנאסר לשחוט בשבת שכיון שמאתמול מוכנת ולא נאסרה אלא בשביל איסור שבת עדיין הכנתו עליה ודעתו לאכול לכשתבא לו שעת היתר באותה הכנה ובלבד שלא לעבור על איסור שבת שבה לא בשוגג ולא במזיד ואפילו בשוחט ברשות כגון שוחט לחולה וכדאיתא בפ"ק דשחיטת חולין וכאן הרי לא עבר איסור שבת שבה והכנתה עליה לכלבים והיינו נמי דאקשינן בריש מכילתין שבת דעלמא תשתרי ולא דמיא לשמן שבנר ולסוכה נופלת דדחינן לדעת ולא דמיא נמי לפירות שנשרו ודגים שנצודו שאין הכנה בהם כלל א"נ פירות שנשרו גזירה שמא יעלה ויתלוש דגים שנצודו לא ברשות אדם היו כלל דאי לא תימא הכי אלא למ"ד שבת ויו"ט קדושה אחת הן היכא אכיל בשרא ביו"ט אחר השבת והלא בעלי חיים כולן נאסרו בשבת ומוקצה מחמת איסור הן ואסורין עליהן ביו"ט אלא ש"מ לכשתבא להם שעת הכושר מותרין הן כיון שלא עברו על איסור שלהן כלל והלשון הזה צריך הכרע מ"מ מה שפירשנו בעיקר השמועה הזו נכון וברור ולפי פירושינו יש ראיה גמורה דהלכה כר' יוסי הגלילי ממתני' דקליפין ועצמות דהוי מוקצה לאדם דאילו לר"ע מוכנין הם לאוכל נפש ואף בהמה בכלל כמ"ש ומה שדחה עוד די"ל דמודה ר"ע בעיסת הכלבים כיון דאפשר להו לכלבים בעיסה בלא אפייה לא טרחינן להו במלאכה יתירא אלא בזמן שהרועים אוכלים ממנה לאו מילתא היא דהא ר"ש התימני שחט להם עגל של טרפה משום דחזי לכלבים ובודאי בשל ונתן לפניהם שאילו היו מתפייסין שלא במתוקן לסעודה לא היה שוחט להם כלל ואע"ג דאפשר לכלבים בלא שחיטה ובלא בשול וכן בדין שהרי הכתוב אומר אשר יאכל לכל נפש ואפילו נפש בהמה יעשה לכם והרי דרכן בפת יותר מן העיסה כדתנן בזמן שאין הרועים אוכלין ממנה דאלמא אופין להם אע"פ שאין אוכל ממנה אלא הם ועוד שידוע הוא שאין הכלבים אוכלין עיסה ואם יש שאוכלים משונה הוא ולאו אורחייהו בהכי כלל ואילו היה אוכל נפש בהמה מותר היכי אקשינן לרב חסדא הא אפשר למפלגא בלישה הרי אפילו בפני עצמן מותר אלא שאתה גוזר שלא לטרוח בשבילן והרי עכשיו אינו טורח להם אלא בשביל הרועים ועוד שאין אנו גורסין במשנה ונאפית אלא ונעשית ביו"ט ואינו נעשית ביו"ט וכן בנוסחי משניות הספרדיות בכולן ובנוסחת הירושלמי שלא עבר עליה קולמוסן של מגיהי ספרים וכל מקום ששנו חכמים בלשון הזה עיקר גלגולה ולישתה הוא הנקרא עשויה כענין ששנינו העושה עיסתו קבין ותנן נמי גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית וכו' הא למדנו ללוש לכלבים אסור בזמן שאין הכלבים הרועים אוכלין ממנה ונסחי דגמרא דגרסי ונאפית אורחא דלישנא נקט והיא גופה לישה ועריכה נמי בכלל כענין ששנינו ואין אופין גריסין שפי' אין עושין וכן בכל מקום וה"נ סוגיא דתלמודא בכמה דוכתי לשנויי לישנא דמתני' ולא קפדי אלא אעיקר דינא ומיהו ודאי שמעינן מינה דמתני' נמי ר' יוסי הגלילי היא ומש"ה קים לאביי ורב יוסף דהלכתא כוותיה וכדפסק רבינו ז"ל ומינה לא תזוז: